כבר זמן מה הזכר קונגו שלי לא מפגין חברותיות כלפיי. לא כאילו לפני כן היה מחבב אותי במיוחד
אבל בכל זאת.יכולתי לתת אוכל, לנקות כלי מים בלי שום בעיות.
בזמן אחרון מה זה נעשה תוקפני, ממש בלתי נסבל
.הייתי צריכה להמציא תרגילי הסחה כדי להתחמק ממקורו האימתני. וברור שזה לא תמיד הצליח 
. נעשה זללן, היה מתנפל על הלחם במים ואבקת ביצים שהייתי מכניסה כל יום בשביל אישתו, שיהיה לה קל יותר להאכיל את הגוזלים. בקושי היה משאיר לה.זולל , זורק, מפזר לכל הכיוונים, העיקר שהשליטה שלו.
אחרי החתונה סוף סוף התארגנתי להוציא את הגוזלים, והעברתי אותם לאומנת.
בשבת בבוקר הלכתי לעשות סבב האכלה בכלובים.הגיע תורם של הקונגו. פתחתי את הכלוב, יד אחת כבר נשלחה הצידה עם צרור המפתחות הצבעוני כדי למשוך את תשומת ליבו של הנבל
, יד שניה הוכנסה לכלוב לנקות את כלי האוכל, והעין התורנית צופיה כל הזמן לתגובת המניאק , אבל מה, איזה פלא, הוא לא הקדיש לי אפילו שנייה, או כמו שהילדים אומרים הוא אפילו לא ירק לכיון שלי למרות שראה אותי, ואבל זה לא עיניין אותו בכלל. טיפס על הענף והלך להתחנף לאישתו. ואז נפל לי האסימון ברעש גדול.לפעמים ישנם דברים מול העיניים, אנחנו מסתכלים אבל לא רואים ולא קולטים.
הוא פשוט הפגין בשבועות האחרונים התנהגות של בעל ואבא דואג. הרי הנקבה דגרה כמה שבועות ( חודש), אחר כך בזמן הבקיעה (עוד שבועיים +) הוא היה צריך לדאוג למזון ולשקט שלא יעיזו להפריע לה. מה יש להגיד, הוא עמד במשימה בכבוד.
אני כבר לא קוראת לו נבל, או ומניאק.
אני נותנת לו את הכבוד המגיע לו
על מסירותו ואהבתו אל זוגתו. בתקווה שיחיו באושר עוד הרבה שנים, ושגם אני אהנה מכך 
נב.
אלי דרך אגב לא היו לי שום בעיות בהוצאת הגוזלים מהתא.האמא הסתכלה מן הצד מחוץ לארגז ובכלל לא התערבה.
