תוכים מידע ומכירות

שלום לכולם,

אשמח מאד לעזרתכם.

לפני שלושה שבועות קניתי גוזל ג'רדין בן כשלושה חודשים.
בימים הראשונים בבית התוכי נלחץ מאד וצעק כשניסינו לגעת בו, אבל ייחסנו את זה לתהליך ההסתגלות שלו לבית החדש. שלושה ימים מרגע שהגיע הוא הסכים לעלות לי על היד ולצאת מהכלוב, אבל המשיך לצרוח (מעין קולות רמים של חוסר שביעות רצון) בכל פעם שניסיתי ללטפו.

אחרי שבוע לערך היה נדמה שיש שיפור בגזרת הצרחות והאמנתי שהוא מתחיל להסתגל לבית החדש, אבל תוך מספר ימים הצרחות הפכו ל"צרחות+גירוש היד עם המקור" ואחר כך ל"צרחות+נשיכות" בתגובה ליד שמנסה לגעת בו או סתם ללא סיבה. לא היה שום גורם סביבתי אפילו הקטן ביותר שיכול להסביר את השינוי.

התחלתי לעבוד איתו באופן הבא:
אני לוקחת אותו לחדר לא מוכר לו, מרימה אותו ומלטפת. אם הוא לא נושך תוך פרק זמן קצר (נניח חצי דקה) הוא מקבל גרעין, אם הוא מראה התנהגות אגרסיבית- הוא מורד לשתי דקות על הרצפה.

השינוי בהתנהגות היה מאד מהיר... הוא הרבה פחות אגרסיבי כלפי עכשיו (כלפי שאר בני הבית והסובבים ממש לא! לצערי, פרט לי אף אחד לא יכול להתקרב אליו...לא ההורים ולא האחים...) ומוציא פחות קולות של חוסר שביעות רצון. אבל אם אני מורידה את כמות הזמן שאני עובדת איתו, ההתנהגות האגרסיבית כלפיי מופיעה שוב.

למרות שעברו שלושה שבועות, אני מרגישה שהוא במידה מסוימת אדיש ולא יוצר קשר.
הוא כן בהחלט מעוניין בקרבתי במובן הזה שהוא תמיד מטפס עליי כשאני פותחת את הכלוב ולא מוכן לחזור אליו בחזרה, לא משנה כמה הוא התעצבן עליי ונשך אותי.

דיברתי עם מישהו שלקח אחד מהגוזלים האחרים והוא אמר לי שהגוזל שלו לא נושך (על אחרים הוא לפעמים מאיים באמצעות המקור), אבל שהגוזל "אדיש" ולא באמת יוצר קשר. במשך הזמן שהוא נמצא שם, לא עושה רושם שהוא מעוניין במיוחד במגע או בבילוי מחוץ לכלוב.

בנוסף לכל זה יש גם את סוגיית האוכל. אני מאכילה בכופתיות, ירקות והשרייה.
ככל שעובר הזמן אני מבינה שכנראה אצלי התוכי פגש לראשונה את האוכל המוזר הזה... גם הבחור שלקח את הגוזל השני אומר שהיה לו קשה מאד להרגיל את הגוזל לכופתיות. לו נאמר שהגוזלים נגמלו על "גרעינים וכופתיות" לי לא נאמרה המילה "גרעינים".

ביומיים הראשונים התוכי היה אכלן נהדר, לאט לאט הוא המעיט בירקות ואחר כך גם בכופתיות. כרגע הוא אוכל בעיקר השרייה מונבטת (מוגשת לו פעם ביום כל ערב, אבל בימים שהוא ממש לא אוכל אני נותנת קצת גם בצהרים). אני מאד מאד מקווה שלאט לאט כופתיות יהוו את עיקר המזון שלו. לצערי, בגלל שלא נאמר לי שהתוכי ניזון מגרעינים, המעבר לכופתיות היה חד עם ההגעה לבית החדש. מה שוודאי הגביר את הסטרס.

רציתי לשאול אם יש לכם טיפים כיצד להפוך את התוכי לחברותי יותר?
האם תוכי כזה באמת יכול להיות חברותי במלוא מובן המילה? כלומר, לא רק תוכי שמאולף לא לצעוק כשמלטפים אותו, אלא תוכי שזקוק ונהנה מהמגע. לא רק תוכי שמתנהג יפה אלא תוכי שבאמת יוצר קשר...
בתור התחלה אשמח גם פשוט שיתנהג יפה:-)

התוכי גר בכלוב מרווח ומאובזר מאד. הוא עבר את כל הבדיקות אצל וטרינר תוכים והוא מקבל הרבה תשומת לב.

תודה רבה.

שלום תמר,

כתבת שבימים הראשונים הוא נלחץ וצעק כשניסיתם לגעת בו - הוא ניסה לגעת באצבעות שלכם או שהוא ניסה להתרחק כשהוא צעק?
אני שואלת כי יכול להיות שזה היה בכי של גוזל שמבקש האכלה.. נשמע לך הגיוני?

זה לא נדיר שתוכי גמול ימשיך לבכות כדי לקבל אוכל, זה חולף עם הזמן כל עוד מתעלמים מהבכי ולא מעודדים אותו..


לגביי שאר דיירי הבית - תוכים שמקבלים יחס בעיקר מבנאדם אחד, נוטים להיות "תוכי של אדם אחד"..
ז"א אם מההתחלה הוא לא מתחבר לאנשים אחרים, זה גורם לו להיות "סגור" וחברותי רק לבנאדם שנותן לו יחס
כיוון שהוא צעיר מומלץ שגם דיירי הבית האחרים ינסו להתקרב אליו בהדרגה כדי שיהיה חברותי גם אליהם, אבל הם צריכים להיות סבלניים
ולהתמיד אחרת הוא לא יתרגל אליהם


כתבת שהוא אדיש ולא יוצר קשר - את יכולה לפרט למה התכוונת? אדיש מאיזו בחינה? לא משמיע קולות/לא מבקש ליטוף/לא בא אליך..?
כי מצד שני כתבת שהוא עולה עליך ולא מוכן לרדת חזרה לכלוב, ז"א הוא כן מראה שהוא קשור אליך..


בנוגע לתזונה - תפחיתי בתוספות (השרייה ופרי וירק) ותשאירי רק כופתיות בחודש-חודשיים הקרובים, המטרה להרגיל אותו
שהמנה העיקרית היא כופתיות, אחרת תמיד הוא יעדיף לאכול תוספות ולא יגע בכופתיות שלו.. במיוחד אם התוספות זמינות לאורך כל היום
אל תשכחי שתוכי אוכל כמות קטנה, בהתאם לגוף שלו, אז אולי נדמה שהוא לא אוכל הרבה מהכופתיות אבל בעצם הוא אוכל מנה נורמלית



תוכי כזה בהחלט יכול להיות חברותי במלוא מובן המילה


קודם כל לא צריך להרגיל את התוכי ל"הרבה תשומת לב" - צריך להרגיל את התוכי לתשומת לב בהתאם ליכולות שלנו
אם מרגילים תוכי בהתחלה להרבה תשומת לב, ובהמשך כשאין לנו זמן אנחנו מתייחסים אליו פחות - הוא עלול לקבל את זה כעונש או להיות
מתוסכל מכך שפתאום הוא לא מקבל תשומת לב כפי שהוא רגיל..
לא צריך לשבת איתו בשעות קבועות למשך זמן קבוע, תתנו יחס כשמתאים לכם, התוכי צריך להיות רגיל לכל מצב - אם זה חצי שעה ביום
אחד, ושעתיים - שלוש ביום אחר.. הוא צריך להתרגל וללמוד למצוא תעסוקה כשהוא בכלוב לבד, כלומר הוא צריך צעצועים שישעשעו אותו
(אם יש לו צעצועים שהוא לא אוהב ולא נוגע בהם, זה לא יעיל במיוחד.. צריך להחליף צעצועים)

איך להרגיל אותו, אז ככה אני אגיד לך איך פעלתי עם רמבו שלי (תוכי חום ראש ממשפחת האפריקאים)
רמבו שלי הגיע אלי בגיל חצי שנה והוא היה פחדן ונשכן, ותוך שבועיים -שלושה הוא כבר נתן לגעת בו בכל הגוף והפגין חיבה

קודם כל, לא לבצע שום פעולות ענישה... להוריד אותו לריצפה זה לגרום לו חוויה שלילית וחוסר ביטחון וזו לא הדרך הכי טובה לגרום לתוכי
לבטוח בנו. נכון שזה ימנע נשיכות - אבל יש דרך חיובית למנוע אותן.

אני מצרפת שני קישורים, הראשון זה סירטון מהיום השני שלו אצלנו, Re: הסרטונים שלכם - המקום לפרסום סרטוני תוכים
השני אחרי שהוא פחות מחודש אצלנו, וכבר נהיה חברותי Re: הסרטונים שלכם - המקום לפרסום סרטוני תוכים

אז ככה, בשבועיים הראשונים בערך לא ניסיתי לגעת בו כי ראיתי שהוא נרתע וניסה לנשוך.. דיברתי אליו הרבה, לאחר זמן מה התחלתי
להציע לו צ'ופרים (גרעין חמניה טבעי) - התקרבתי אליו לאט עם הגרעין כדי לא להלחיץ אותו, והוא התקרב לאט לאצבעות שלי ואכל את
הגרעין. שיבחתי אותו (כל הכבוד, ילד טוב) בטון מתלהב ממש כמו שמדברים לילד קטן..
לאחר מספר פעמים שהוא אכל צ'ופר מהיד שלי, התחלתי לעשות איתו "פעילות", במקום להביא אליו את הצ'ופר, החזקתי את הצ'ופר רחוק
ממנו וסימנתי לו לבוא, והוא כמובן רצה את הצ'ופר אז הוא טיפס על הסטנד בכל כיוון ששמתי את היד ובא לאכול צ'ופר.
למה זה טוב? קודם כל התוכי מתרגל לרעיון שאת "מבקשת" ממנו לבצע פעולה כלשהי, וכשהוא מבצע אותה הוא מקבל שני דברים - מזון,
וחיזוק חיובי. בכל פעם שהוא הגיע ליד הייתי משבחת אותו "ילד טוב" "מי מתוק" "כל הכבוד" וכד'
תקשורת קולית היא מאוד מאוד חשובה, במיוחד עם תוכי חדש. תחשבי כשאת פוגשת אדם חדש, מה הדבר הראשון שאת עושה? מדברת
איתו, נכון? אף פעם לא ראיתי שני זרים מתחילים ללטף אחד לשני את הראש כשהם נפגשים לראשונה.. קודם מדברים ואז מתקדמים.
ככה בדיוק עם התוכי, צריך לתקשר איתו בקול רך, הוא לומד לזהות לפי הטון אם מרוצים ממנו, אם דואגים לו, והוא פועל ומגיב בהתאם.
אחרי זמן מה, הבאתי לו צ'ופר פעם אחת והוא נגע בעדינות עם המקור באצבעות שלי ובחן עם הלשון, ליטפתי לו את המקור פעם אחת
ושיבחתי אותו.. ובפעם הבאה שהבאתי צ'ופר שוב ליטפתי קצת את המקור ולאט עברתי למצח - ממש ליטוף/שניים, "כל הכבוד" ולהניח לו.
בימים הבאים הוא כבר נתן ללטף אותו בראש, וממש חיכה לתרגולים על הסטנד, אבל עדיין לא איפשר לגעת בו בכל הגוף,אלא רק בראש,
אז לא לחצתי ולא ניסיתי לגעת בו. מיום ליום הוא "נפתח" עד שבאתי לתת לו נשיקה הוא שפשף את הראש שלו על האף שלו (כמו חתול)
ומאז נתן ללטף אותו בכל הגוף ונהיה חברותי ובעצם ברגע הזה הבנתי שזכיתי באמון שלו.

אני מציעה לך כרגע לא לנסות לתרגל איתו ליטופים, כשאת לוקחת אותו לתירגול, תתרגלי "עלה"/"רד".. "בוא"..
תתני לו צ'ופר שהוא אוהב, תדברי אליו עם רגש, תתני לו מרחב פיזי - לא לכפות מגע, אפילו שהוא נתן ללטף- לא להתלהב יותר מדי..
ללטף קצת, לשבח אותו ולהניח לו - ככה בונים אמון.
וכמובן שאסור להעניש אותו אם הוא לא רוצה שיגעו בו.. לפעמים זה גם מעצבן כשמלטפים זמן ממושך באותו מקום, אז זו יכולה להיות סיבה
לאי שביעות רצון מצידו ונשיכות כדי להבהיר לך שהוא לא מעוניין.


אגב רמבו שלי מגיל שנה +- נהיה הרבה הרבה יותר "מתלטף", בעבר הוא היה אוהב ליטופים אבל לא היה מתלונן אם מפסיקים ללטף
כיום - הוא אומר לי "יטוף" (ליטוף) ומוריד את הראש ולא משנה כמה זמן אני אלטף - לא נמאס לו! הוא מחפש מגע הרבה יותר, אני
מניחה שזה בגלל שהוא מתבגר ועכשיו ההתנהגות שלו היא יותר של "בן זוג" שרוצה יחס ופינוק, מאשר של "ילד" שרוצה תשומת לב אבל
מעדיף יותר לשחק ולהשתעשע..

מצטערת על החפירה, מקווה שהבנת מכל זה מה אני ממליצה לך לעשות.. אם משהו לא ברור או לא הסברתי טוב, אל תהססי לשאול

בהצלחה

ברוכה הבאה תמר,
אני מסתמך על דברייך ואומר שמגדלים כאלה עדיף שמהר מאוד יפסיקו לגדל, זה כנראה לא יקרה מאחר והכסף מניע אותם הרבה יותר מאשר אהבת החי הטיפול והדאגה לגוזל שנמסר.
נתקלתי בלא מעט פניות מאנשים תמימים שרכשו גוזל ולא מבינים מה עובר עליהם, החוויה שהייתה אמורה להיות חוויה נפלאה עם הבאת הגוזל הבייתה הופכת מהר מאוד לעוגמת נפש ויותר מכך גם תסכול עמוק. השאלות מציקות ועולות שוב ושוב , האם בשלב כלשהוא הגוזל יהיה חברותי או שנצטרך להתמודד עם ההתנהגות הזו לאורך כל הדרך. אתמול היה אצלי בחור שרכש גוזל אלכסנדרין בן חודשיים וחצי שהמגדל הורה לו להאכיל 5 ארוחות ביום של ...גרבר תינוקות. שעה אחרי שיצא ממני הוא התקשר להגיד לי שהוא מאושר כשהתוכי אוכל כופתיות.

להיות מגדל או מחתים טוב זה לא רק להאכיל גוזל, זה להעביר מידע רלוונטי על התזונה , להדריך ללוות ולהיות כשהרוכש צריך אותך.
להעביר גוזל ולספר שהוא גמול על כופתיות וגרעינים כשבפועל הגוזל לא מכיר את הכופתיות זה פשע.
גוזל שמתנהג כפי שאת מספרת זה גוזל שמאוד מפוחד וגוזל שמנסה להגן על עצמו ועל חייו.
צריך לזכור שתוכים בטבע אינם משתמשים במקור לתקיפה , בטבע מתאפשר להם להימלט במעופה, רק במקרים בהם הם נדחקים לפינה הם ישתמשו במקור, בשבי בעצם אין לתוכי לאן לברוח ואם התוכי עבר טראומה כמו הלקאה, פגיעה או הפחדה קשה הוא בהחלט יכול לאבד אמון ולהתנהג כפי שאת מתארת.

הקטע הוא שאת כרגע זו שלוקחת את העניינים לידיים כאשר שאר בני הבית כבר התרחקו, "החמוד" שהיה אמור להגיע ולהיות חברותי לכולם ולשעשע התגלה כמיני מפלצת שקשה לתקשר או לגעת. אני לא יודע איך זה אצלך אבל לרוב נוצר מצב שרק אחד יטפל בתוכי והשאר יתרחקו. מכאן נוצר אצל התוכי תהליך שנקרא "תוכי של אדם אחד". בסך הכל התוכי חסר אמונה ומפוחד וההתרחקות של שאר בני הבית
גם היא מובנת אבל כדאי לשנות זאת .

אני מציע כך:
אל תוותרי על בני הבית והקשר שלהם עם התוכי אבל מצד שני שהקשר יהיה מאוד מרוחק ובטוח, למה אני מתכוון, תני לבני הבית נניח לתת צ'ופר כדרך אגב, לא להתעכב, לא להביט ישירות ולא לנסות להרימו, להיפך, לתת ולהתרחק, להעביר לתוכי מסר שאומר " אנחנו כאן נותנים לך לאכול דברים טעימים ולא מבקשים כלום בתמורה, תרגיש במחיצתנו בטוח".

בנוגע לאופן הטיפול, ההעברה לחדר בודד מצויינת, אילוף ל"עלה ורד" מצוינת גם היא. תדאגי שהמעמד עליו עומד התוכי יהיה נמוך .כשהתוכי עומד עליו שראשו מגיע לגובה הטבור או מעט מעל אבל לא בהרבה .
כשהתוכי עולה ליד אל תרימי אותו כלפי מעלה, להיפך השאירי אותו נמוך ואל תשתהי בהחזרתו למעמד, אני אסביר:
כשהתוכי נמוך לרוב הוא ירים את הראש למעלה על מנת לנסות ולטפס (הרחיקי מעט את התוכי מהגוף שלא יתפס בחולצה ויטפס) במצב זה הוא לא יחשוב על לנשוך את היד . יותר מזה, אם בעוד מספר ימים תרגישי בטוח יותר תוכלי להחזיקו למעלה כשידך השניה מלטפת את הראש . הטעות היחידה היא להורידו לריצפה, הורדת התוכי לריצפה במצבו של התוכי שלך גורמת לו לאיבוד ביטחון כללי, כמעט כל תוכי ירגיש חסר אונים וירצה לטפס ליד, במקרה כזה היד היא "המושיע" כמובן, אבל...אל תשכחי שבעצם הפעולה של הורדתו לריצפה את
גורמת לו לחוסר אמון בך. את גורמת לו להרגיש רע אבל רוצה ליצור עימו קשרי אמון? לא כך.

אגב, חצי דקה עד לקבלת הצ'ופר זה הרבה זמן, עם עליית התוכי ליד תוך כדי תנועה לשבח ולתת צ'ופר.

מעבר לזמן האימון לדבר אליו הרבה, לתת לו את המרחב שלו ולא לכפות עליו דברים שאינו רוצה, תני לו את הזמן ותתקדמי איתו לאט ובטוח .


תמשיכי לעדכן.

תודה גדולה לשניכם על העזרה!

שירלי-

הוא לא ניסה לגעת בי כשצרח, אלא עמד נטוע במקומו. כמו שאני מפרשת את הקולות שהוא עושה זה נשמע יותר כמו אזהרה... מעין "אה אה אה" בעוצמה הולכת וגוברת ואינטונציות משתנות. והוא ממשיך לעשות את זה. גם בתגובה לדיבור אליו הוא מגיב כך... אבל אני חושבת שהפחד מדיבור פוחת.

לגבי שאר דיירי הבית- הוא דווקא קיבל מהם כמות יפה של יחס. אבל כן ממני קיבל כנראה יותר יחס. מה שמדאיג אותי הוא שהתנהגות "תוכי של אדם אחד" לרוב מופיעה סביב גיל שנה והוא בן פחות מארבעה חודשים.

לגבי הקרירות- הוא לא רוצה שיגעו בו, לא רוצה שידברו אליו... אני לא ממש יודעת להסביר אבל אני לא מרגישה ממנו שום ביטוי ל"קשר". יש פעמים שאני לוקחת אותו והוא מתחיל להכנס להיסטריה ונושך אותי בכל תזוזה (נשיכות לא כואבות) וממש קופץ מכל פיפס. הוא נראה עצבני מאד. מצד שני כמו שאמרת הוא בהחלט מחפש לצאת מהכלוב. התיאור של רמבו מבקש "יטוף" כל כך ממיס... גם אני רוצה!!!

בנוגע לתזונה- הוא נורא רזה. עצם החזה בולטת מאד (אנחנו עוקבים אחרי המשקל אצל וטרינר), ואני לא רוצה להרעיב אותו, מצד אחד אבל מצד שני את צודקת. הוא מוכרח ללמוד שכופתיות הן עיקר המזון שלו.

המון המון תודה. מעכשיו אפעל כעצתך. זה באמת נשמע הרבה הרבה יותר חכם ודרך לזכות באמון אמיתי.

אלי-

אתה כל כך צודק, אין דרך טובה יותר לתאר את התחושה מאשר "תסכול עמוק". אחרי כל הקריאה והבירורים וההשתוקקות לתוכי... ומי יודע עד לאן נצליח לקדם אותו.

תודה רבה על הטיפים. כך אפעל.

אגב, התוכי גם לא משחק הרבה. ויש לו בכלוב צעצועים מכל המינים והסוגים. גם כשאני מעבירה אותו לסטנד הוא נלחץ מאד. לא יודעת כבר מה לחשוב ואיך לפרש את זה. הלוואי שזה עניין של זמן. לתחושתי הוא הוצא להאכלה בשלב מאוחר מאד.

תודה רבה על העזרה! אעדכן בתקווה לבשורות טובות.

יש לי הרגשה שזה בכי של גוזל.. (ה "אה אה אה")


לגביי התוכי של איש אחד - זה יכול לקרות גם בגיל צעיר יותר, במיוחד עם אפריקאים, הם תוכים "ביישנים" וחשוב להרגיל אותם מגיל צעיר
ליחס שווה מכל דיירי הבית, ולהכיר להם בהדרגה גם חברים כדי שידעו להתמודד עם מפגשים עם אנשים חדשים (שלא יהיו תוקפניים ויפחדו).

אצלי רמבו עוד לפני גיל שנה נהיה חברותי אליי ותוקפני לאחרים, וזה כי רק אני נתתי לו יחס.. למרות שהוא בא לקחת צ'ופר גם מאחרים.


אם הוא לא נושך חזק, אני מאמינה שהוא מוחתם כראוי פשוט אולי לא מרגיש יציב מספיק, חשוב לא לעשות תנועה מהירה כשהתוכי על היד,
לזוז לאט כדי לא לגרום לו לאי יציבות. אם הוא היה עם אופי פראי/לא מוחתם טוב- הוא היה נושך חזק..ומנסה לברוח ממך ומעדיף להשאר
בכלוב.

קשה להבין את ההתנהגות והקולות בלי סירטון, בלי לראות אותו.. אבל אם את לא יכולה להעלות, פשוט תמשיכי איתו בקצב איטי,
כמו שהצעתי.. לא לנסות לגעת בו בכל רגע, לא לכפות מגע, להסתפק במעט, לדבר המון, לתת צ'ופרים, כשהוא על היד - לתת לו להרגיש
ביטחון. כשהם צעירים זה טבעי שהם יזוזו מכל פיפס, יאחזו בחוזקה עם הציפורניים את היד, זה לא כי הם כועסים או עצבניים - זה כי הם
נמצאים על משהו לא יציב, לא קשה, זה לא כמו לעמוד על ענף קשיח שלא זז, הם עומדים על יד, העור רך והיד זזה, ז"א הם על
"קרקע לא יציבה" והם מתנהגים בהתאם, עד שהם מתרגלים לזה ומרגישים בטוחים.


התוכי פוחד כשאת מעבירה אותו לסטנד כי זה מקום חדש בשבילו, תוכים תמיד מפחדים מדברים חדשים (גם מצבעים מסויימים או חפצים
מסויימים עלולים להתפרש כמשהו מסוכן - ולהלחיץ את התוכי), הם צריכים הרגלה לכל דבר חדש.
למשל אם מביאים לו צעצוע חדש - מומלץ לא להכניס ישירות לכלוב, אלא להניח ליד הכלוב מספר ימים ולקרב אותו בהדרגה לכלוב,
לאחר מכן לתלות על הכלוב מבחוץ, ורק אחרי כמה ימים להכניס לכלוב. ככה התוכי לא נלחץ, ולא מפחד מהצעצוע. כנ"ל לגביי הסטנד,
אפשר לשים את הסטנד ליד הכלוב, שהוא יתרגל לראות אותו ואז לקרב אותו לכלוב ואפילו לתת לתוכי לעלות לסטנד לבד, ביוזמתו.


לדעתי יש לך גוזל גמול חמוד ומפוחד, שרוצה יחס ותחושת ביטחון, ובסך הכל יש קצר בתקשורת שגורם לאי הבנה..
אם הוא פוחד ומנסה לשמור על יציבות - את מפרשת את זה כחוסר רצון להיות על היד, עצבים וכד'

אולי אני טועה אבל ככה אני מרגישה ומבינה מהתאור..
אני מציעה שתמחקי מהראש כל מחשבה שלילית (הוא עצבני, הוא כועס, הוא לא רוצה יחס) ותחשבי עליו כגוזל קטן חסר ביטחון שצריך
להתנהג אליו בעדינות וסבלנות והרבה הרבה אהבה. לתת לו את הזמן שלו, להתקדם לאט, ועם הזמן לראות שיפור.

ותאמיני לי שביום הראשון ממש הייתי בהרגשה כמוך, שאולי רמבו תמיד יהיה ככה פחדן, ואולי זה גדול עליי לנסות לגרום לו לבטוח בי,
אבל לא התייאשתי, דיברתי אליו, צ'יפרתי אותו והוא התרכך עם הזמן.. אני בטוחה שגם התוכי שלך יהיה חברותי, זה פשוט
תהליך שלוקח זמן, אסור להתייאש או "לפתוח שעון" ולהקציב זמן ולחשוב "הוא היה אמור להיות חברותי כבר, משהו לא בסדר"
זה בעל חיים, הוא מורכב, יש לו רגשות, צריך להבין את זה

ה-"הא הא הא" ממש לא נראה לי בכי של גוזל. זה נורא תקיף... ההברות קצרות וחדות כאלה.

אני ממש שמחה לשמוע שהנשיכות החלשות הן סימן טוב. את שאר בני הבית הוא נושך חזק, אבל ממש לא ברמה של זוב דם. יופי:-)

לגבי הנשיכות- לא לא בחיי, זה ממש לא קשור לחיפוש ביטחון... הוא פשוט חוטף מעין היסטריה כזו, ומתחיל לנשוך דבר. זה קורה גם כשהוא על משטח יציב, נניח עומד על שולחן ואני לידו. הוא נבהל מכל תנודה ומאיים בהתאם. ההסברים שלי יוצאים קצת צולעים... אבל ההתנהגות היא באמת התנהגות של חוסר שביעות רצון כנראה כתוצאה מפחד.

גם לי זה נשמע בכי של גוזל שאצלי הגוזלים של התוכונים מתחילים לבכות הם נושכים את ההורים שלהם עד שהם מקבלים אוכל ובכלל את כל מה שנמצא באיזור

אני נוטה לחשוב שהצעקות הינם צעקות של פחד, אני גם מתחיל לחשוב שמדובר בהחתמה גרועה. תוכי לא צריך להתנהג כך, לא בהיסטריה ולא בפחד, בוודאי שלא לנשוך מתוך כוונה .
אם תוכלי להעלות סירטון נוכל לפרש ולענות ביתר קלות .שוב, זו לא התנהגות טבעית של גוזל מוחתם ומחוברת.

מאחר וישנם עידכונים וזמן העריכה עבר אני אגיב בהודעה חדשה.
באופן חד פעמי אני מגיב לסירטון שנשלח אלי ומאחר והסיבות לאי הפצתו מקובלות עלי.

אין ספק שהתוכי מפחד ולכן מתנהג כך, אולם הגישה שאתם נוקטים אינה גישה שמקלה על החיברות שלו, ליטוף התוכי מאחור ובגב כשהוא מביע את מורת רוחו ואת חוסר רצונו לכך מיותרים, עלייה לכתף בשלבים אלו מיותרת, אל תאפשרו לתוכי לעלות לכתף אלא לאחר שהתוכי
ממש חברותי ומגיב לפקודה "עלה ורד". אל תלטפו את התוכי בניגוד לרצונו במקומות בהם הוא לא חש בנוח . אם הוא מסכים תגבילו את הליטוף כרגע לאיזור הראש. אל תלטפו את התוכי מאחור , תוכי זו חיה נטרפת , אויבים תוקפים ומפתיעים אותה מאחור, תוכי שאין בו אמון יראה ביד המושטת מאחור כיד שעלולה לתקוף או לגרום לו נזק, תמיד לגשת מקדימה.

התוכי במצב טוב, אין בעייה שתוך שבוע עד שבועיים עם גישה נכונה שהוא לא יהפוך לתוכי חברותי לכולם ולא מפוחד.
האמת שחשבתי לפי תיאורך שמדובר בתוכי יותר תוקפני ומפוחד ואני שמח שהתבדתי.

לסיכום:
רכישת אמון התוכי ע"י כך שלא לעשות תנועות רעשים חזקים ומגע שעלולים להוציא אותו משלוותו.לא לגרום לו לפגיעה בביטחון
ובאמון שהוא נותן בך ע"י הורדתו לריצפה.

תעבדי עם התוכי ביחד במיוחד על "עלה רד" תני לוצצ'ופרים תוך כדי ביצוע הפעולה , תני לו הרבה תשבוחות תוך כדי התלהבות, למשל תיצמדי למילה "כל הכבוד" או תוכי טוב" ותשתמשי בה כל הזמן לתשבוחות. כשאת משבחת תגלי התלהבות הם חשים בזה.

לא רואה בעיה קשה ובטח לא כזו שלא ניתנת לפיתרון, חבל שעם התוכי לא קיבלת ליווי תמיכה ועזרה שמאוד חשובים בשלבים הראשונים.

את מוזמנת לשאול בכל עת וכמובן שנשמח לשמוע עידכונים.

תודה רבה על כל ההסברים ועל התגובה המפורטת...

אני מאד שמחה לשמוע שהמצב נראה טוב . אנחנו כבר קשורים אליו מאד.

האינטרקציה בסרטון לא מייצגת כי הייתי עם המצלמה ביד אחת והייתי צריכה ללטף תוך שאני שאני בודקת שזה לא יצא מהפריים הוא לא מרשה ללטף אותו כרגע בשום מקום. אבל אני מקווה שלאט לאט. יש רגעים שהוא יותר עצבני ולעיתים הוא גם רגוע יותר.

בינתיים שלושה שבועות לא ראיתי שיפור (התחלתי עם עניין ההורדה לרצפה רק לפני שלושה ימים והוא לא חווה יותר מידי מזה). אבל אני מקווה שמדובר בעניין של זמן. אז בעצם כל עוד הוא מביע התנגדות לא ללטף?

תודה רבה ושבת שלום.