יש מספר סיבות לנשיכות.. גישה לא נכונה, טריטוריאליות, טראומה, החתמה לא טובה..
נשמע שהג'אקו שלכם מרגיש מאויים כשמנסים לגעת בו, בגלל זה כשמתקרבים אליו הוא תוקף מהפחד, גם אם הוא עלייך..
בעצם לא תוקף, אלא מנסה להגן על עצמו. תוכים בטבע כמעט אף פעם לא תוקפים אלא מעדיפים לברוח ולהימנע מעימות, לכן אם תוכי
בשבי נושך - זה רק כי הוא מרגיש מאויים, ואם אין לו יכולת לברוח, אין לו ברירה אלא להרחיק את האיום בנשיכות וכך להגן על עצמו.
לפחות ככה נראה לי, שזה עניין של פחד/רתיעה כתוצאה מהחתמה לא טובה, ולא בעית התנהגות (טריטוריאליות/רכושנות..)
אם את רוצה שנבין קצת יותר את המצב, זה יעזור אם תפרטי כמה שיותר בעיקר מהשלבים הראשונים-
1. ציינת שהחתמתם/האכלתם אותו מגיל 14 יום, האם המגדל האכיל אותו לפני כן או שהוא הוצא מהתא בגיל הזה ורק מהגיל הזה הוא
נחשף לראשונה למגע של בני אדם?
אגב את בטוחה שהוא היה בן שבועיים? האם היה לו ניצוי כשקיבלתם אותו או שהוא היה עדיין "ערום" מנוצות?
2. הוא היה חברותי מהרגע שהגיע אליכם? ואם כן, באיזה שלב הוא התחיל לפחד ממגע? את יכולה להיזכר מתי לראשונה
הוא התחיל להתנהג בפחד/לנשוך? האם קרה איזשהו ארוע חריג ומאותו רגע הוא התחיל לפחד?
עוד שאלות-
3. מה גודל הכלוב שלו? והיכן הכלוב ממוקם?
4. מה התזונה שלו?
5. האם יש צעצועים בכלוב? והוא משחק איתם/לא נוגע בהם?
איך כדאי להתנהג עם התוכי לדעתי -
א. הדבר הכי חשוב, לא לאלץ את התוכי לעשות משהו בניגוד לרצונו - לא להכניס ידיים לכלוב ו"לרדוף" אחרי התוכי או לנסות להוציא אותו
בכוח. לא ללטף אם התוכי לא מעוניין בכך. לא להרים אותו אם הוא לא מעוניין בכך. גם אם הוא עף לריצפה, והוא מסרב לעלות על היד -
תביאו מקל, שיעלה על המקל וככה תחזירו אותו לכלוב.
ב. לדבר אליו הרבה, ועדיף בהקשר לפעולה/זמן. לדוגמה כל בוקר כשניגשים אליו, לומר "בוקר טוב" ולהציע צ'ופר מבעד לסורגים בכלוב.
לא לקרב אליו את הצ'ופר, אלא להחזיק מולו ולחכות שהוא יתקרב וייקח ביוזמתו. כששמים לו אוכל אפשר לומר "בוא לאכול", כשמביאים
צ'ופר לשאול "רוצה צ'ופר?" וכד'. עדיף להיות עיקביים ולחזור על אותן מילים כשמצבעים פעולה מסוימת - ככה הוא ייקשר בין המילה
לפעולה ובהמשך הוא יבין שאתם מנסים לתקשר איתו, וזה יעודד אותו לנסות לתקשר איתכם חזרה.
ג. להציע צ'ופרים במהלך היום, ועדיף שאנשים שהוא פחות סומך עליהם יתנו לו צ'ופרים שהוא מאוד אוהב.
שוב, לא לרדוף אחריו עם הצ'ופר, אלא להחזיק ולחכות שהוא יתקרב ויאכל ביוזמתו.
ד. אחרי שבוע-שבועיים שהוא לא קיבל מגע מאף אחד, אף יד לא "רדפה" אחריו וניסתה להרים אותו בכוח, ובמידה והוא אוכל צ'ופרים מהיד
ללא רתיעה, אז אפשר לנסות לתרגל "עלה/רד". אפשר בהתחלה לתרגל על מקל, להחזיק צ'ופר מול התוכי ולשים בינו לבין הצ'ופר מקל,
בקוטר מתאים שהוא יוכל לטפס עליו בלי בעיה, ולומר "עלה", אפשר לקרב את המקל שיגע באזור הבטן התחתונה של התוכי, וכשהוא עולה
על המקל לתת לו את הצ'ופר ולשבח אותו ("ילד טוב", "כל הכבוד" - לדבר בהתלהבות) ואז להחזיק את המקל קרוב לכלוב כדי שהתוכי
יוכל לחזור לכלוב,ולומר "רד" כשהוא עובר לכלוב. להמשיך לתרגל ככה, פעמיים-שלוש ביום, מספיק 5 דקות בכל פעם. לדוגמה בבוקר
תתרגלי איתו 5 דקות, בצהריים/ערב בעלך יכול לתרגל איתו 5 דקות. פשוט שיעבור את התרגול הזה עם שניכם/עם כל דיירי הבית,
ולהתקדם איתו לאט, בלי לחץ. אם התוכי לא מעוניין לעלות על המקל ולהתחיל באילוף - תניחו לו, תנסו שוב מאוחר יותר, או למחרת.
בשום אופן לא לתרגל כשהתוכי לא מעוניין בכך.
ה. אחרי שהתוכי מבצע בלי בעיה "עלה" / "רד" על מקל, אפשר להרים אותו על המקל ולתרגל באזור מרוחק מהכלוב, אפשר לשים אותו
על סטנד או על משענת של כסא, מחזיקים מולו צ'ופר, ושמים את האמה (החלק בין כף היד לבין המרפק) בינו לבין הצ'ופר ואומרים "עלה".
כשהוא עולה נותנים צ'ופר ומשבחים, מתרגלים אותו דבר כמו עם המקל..
כל התהליך הזה לוקח זמן, זה לא יקרה תוך יום. ככל שתדברו אליו, תצ'פרו אותו, תהיה לכם אינטרקציה חיובית איתו - הוא יתן בכם אמון
ולא יפחד. אם תנסו לזרז אותו, להרים בכוח, או תבואו אליו בגישה חסרת סבלנות/בעצבים וכו' - הוא רק ייפחד יותר.
האמון ייבנה עם הזמן ואני מאמינה שאם תשמרו על גישה חיובית ותתנו לו את המרחב שהוא צריך,
הוא יפסיק לפחד ויהיה חברותי יותר ויותר.
בקישורים ששמתי לך מקודם יש הרבה מידע אני ממליצה לקרוא,
תעדכני
