טיפשה וברת מזל שכמותי. משל של שבת בבוקר
נשלח: 05 אפריל 2014 14:30
היי כולם.
אני כותבת לשם שינוי לא כדי להתייעץ, אלא כדי לייעץ מנסיון מאוד כאוב שרכשתי הבוקר.
שקשוקה המהממת שלי כבר גדולה, מחוברתת היטב וקשורה אליי מאוד ואני אליה.
לפני תקופה היא השילה נוצות והצמיחה נוצות חדשות, זה נורא מרגש לראות את זה כי הילדה גודלת. הנוצות החדשות יפהייפיות. אבל זה שגרתי אצל אקלקטוסית בגיל שנה ולא ייחסתי לזה כל חשיבות מיוחדת (טעות מס' 1!).
הבוקר, כמו כל בוקר שבת, יצאתי לשתות את הקפה שלי בגינה יחד עם שוקה על הכתף (טעות מס' 2 !!). זו לא פעם ראשונה, היא מכירה את הגינה והיא תמיד עליי ואנחנו מקשקשות יחד ולומדות מילים וסופגות שמש והכל בסדר ורגיל.
לפתע, באופן לא צפוי וללא כל הכנה מראש, הקטנה שלי פרשה כנפיים וזינקה לשמיים.
אני אדלג מעט על השוק וההלם והבילבול והחרדה שאחזו בי, אני לא יכולה לעוף, והיא כן !!! הילדה עפה (עפה ממש טוב, אני חייבת לציין. לא ידעתי שהיא יודעת לעוף ככה, הרי הכנפיים שלה קצוצות ! לכאורה..) ממש גבוה וכיוונה את עצמה שמאלה וימינה למעלה ולמטה... הלב שלי הפסיק לפעום.
בעלי זינק ראשון, לקח לי רגע להתעשת ויצאתי אחריו. רדפנו אחריה.
היא נחתה על גג של בית, המומה והסתכלה עלינו מלמעלה. קראנו לה - וכלום. שלפתי גרעין- וכלום ! סביר שהיא הייתה בהלם בעצמה. היא כ"כ קטנה וכ"כ חסרת אונים ואיך נגיע לגג ואיך נחזיר אותה הבייתה ואיך איך לעזאזל איך זה קרה לי !! זה מהדברים שקוראים עליהם ולא קורים לי. חוסר אונים זו תחושה נוראית.
שוקה החליטה לצאת לסיבוב נוסף בשכונה והריצה אותנו אחריה עוד קצת (מה קצת... התעמלות של שנה עשיתי היום). כמה מחשבות נוראיות על כמה סיטואציות מהגרועות ביותר שהסיפור הזה יכול להיגמר בהן עברו לי בראש... דברים איומים. איזה חוסר אחריות מצידי. הרי ידעתי שצומחות לה נוצות חדשות. ואיך יצאתי איתה ככה לגינה. ואם היא תתרחק מידיי? אסור לי לאבד קשר עין אבל היא עפה כ"כ טוב... וכ"כ גבוה והאמת שמפתיע הרי היא אף פעם לא עפה לפני כן כאלה מרחקים... !
היא המשיכה לעוף עד שהיא שברה שמאלה לאחת הגינות של אחד השכנים (הממש רחוקים) ונחתה שם על איזה שיח נמוך.
איזה מזל.
הרבה יותר מזל משכל. חוסר שכל מוחלט.
בחיים לא הייתי סולחת לעצמי אם לא היינו מצליחים למצוא אותה.
החזרנו את שוקה הבייתה בשלום, הרגענו אתה וגם את עצמנו אבל זה לא מפסיק להציק המצפון והאשמה והחוסר אחריות.
כמובן שקצצנו לה גם את הנוצות היפות שגדלו לה ווידאנו שהיא לא יכולה לעוף עכשיו.
לא יוצאת איתה לגינה עוד.
אני משתפת את זה פה כי זה קרה לי ואני לא רוצה שזה ייקרה לאף אחד.
זה נורא.
רק המחשבה הקטנה הזאת של הסיכוי לא לראות אותה שוב, לא לשמוע אותה שוב זו מחשבה כואבת מידיי בשביל לחשוב אותה יותר משנייה.
חבר'ה גם אם החיברות מצויין, גם אם אתם סומכים על התוכי שלכם שאוהב אותכם- זה לא קשור. הם בעלי חיים ולא תמיד נבין את זה. בחיי שאין לי מושג מה גרם לה לזנק אבל עם עובדות לא מתווכחים! היא זינקה. והיא מחוברתת בטירוף.
תקפידו ליקצוץ נוצות, תשמרו על היצורים המקסימים שלכם שאף אחד לא יחווה את הדקות הניצחיות שחוויתי הבוקר.
לגמרה לגמרה למדתי את הלקח שלי.
שבוע טוב לכולם !
אני כותבת לשם שינוי לא כדי להתייעץ, אלא כדי לייעץ מנסיון מאוד כאוב שרכשתי הבוקר.
שקשוקה המהממת שלי כבר גדולה, מחוברתת היטב וקשורה אליי מאוד ואני אליה.
לפני תקופה היא השילה נוצות והצמיחה נוצות חדשות, זה נורא מרגש לראות את זה כי הילדה גודלת. הנוצות החדשות יפהייפיות. אבל זה שגרתי אצל אקלקטוסית בגיל שנה ולא ייחסתי לזה כל חשיבות מיוחדת (טעות מס' 1!).
הבוקר, כמו כל בוקר שבת, יצאתי לשתות את הקפה שלי בגינה יחד עם שוקה על הכתף (טעות מס' 2 !!). זו לא פעם ראשונה, היא מכירה את הגינה והיא תמיד עליי ואנחנו מקשקשות יחד ולומדות מילים וסופגות שמש והכל בסדר ורגיל.
לפתע, באופן לא צפוי וללא כל הכנה מראש, הקטנה שלי פרשה כנפיים וזינקה לשמיים.
אני אדלג מעט על השוק וההלם והבילבול והחרדה שאחזו בי, אני לא יכולה לעוף, והיא כן !!! הילדה עפה (עפה ממש טוב, אני חייבת לציין. לא ידעתי שהיא יודעת לעוף ככה, הרי הכנפיים שלה קצוצות ! לכאורה..) ממש גבוה וכיוונה את עצמה שמאלה וימינה למעלה ולמטה... הלב שלי הפסיק לפעום.
בעלי זינק ראשון, לקח לי רגע להתעשת ויצאתי אחריו. רדפנו אחריה.
היא נחתה על גג של בית, המומה והסתכלה עלינו מלמעלה. קראנו לה - וכלום. שלפתי גרעין- וכלום ! סביר שהיא הייתה בהלם בעצמה. היא כ"כ קטנה וכ"כ חסרת אונים ואיך נגיע לגג ואיך נחזיר אותה הבייתה ואיך איך לעזאזל איך זה קרה לי !! זה מהדברים שקוראים עליהם ולא קורים לי. חוסר אונים זו תחושה נוראית.
שוקה החליטה לצאת לסיבוב נוסף בשכונה והריצה אותנו אחריה עוד קצת (מה קצת... התעמלות של שנה עשיתי היום). כמה מחשבות נוראיות על כמה סיטואציות מהגרועות ביותר שהסיפור הזה יכול להיגמר בהן עברו לי בראש... דברים איומים. איזה חוסר אחריות מצידי. הרי ידעתי שצומחות לה נוצות חדשות. ואיך יצאתי איתה ככה לגינה. ואם היא תתרחק מידיי? אסור לי לאבד קשר עין אבל היא עפה כ"כ טוב... וכ"כ גבוה והאמת שמפתיע הרי היא אף פעם לא עפה לפני כן כאלה מרחקים... !
היא המשיכה לעוף עד שהיא שברה שמאלה לאחת הגינות של אחד השכנים (הממש רחוקים) ונחתה שם על איזה שיח נמוך.
איזה מזל.
הרבה יותר מזל משכל. חוסר שכל מוחלט.
בחיים לא הייתי סולחת לעצמי אם לא היינו מצליחים למצוא אותה.
החזרנו את שוקה הבייתה בשלום, הרגענו אתה וגם את עצמנו אבל זה לא מפסיק להציק המצפון והאשמה והחוסר אחריות.
כמובן שקצצנו לה גם את הנוצות היפות שגדלו לה ווידאנו שהיא לא יכולה לעוף עכשיו.
לא יוצאת איתה לגינה עוד.
אני משתפת את זה פה כי זה קרה לי ואני לא רוצה שזה ייקרה לאף אחד.
זה נורא.
רק המחשבה הקטנה הזאת של הסיכוי לא לראות אותה שוב, לא לשמוע אותה שוב זו מחשבה כואבת מידיי בשביל לחשוב אותה יותר משנייה.
חבר'ה גם אם החיברות מצויין, גם אם אתם סומכים על התוכי שלכם שאוהב אותכם- זה לא קשור. הם בעלי חיים ולא תמיד נבין את זה. בחיי שאין לי מושג מה גרם לה לזנק אבל עם עובדות לא מתווכחים! היא זינקה. והיא מחוברתת בטירוף.
תקפידו ליקצוץ נוצות, תשמרו על היצורים המקסימים שלכם שאף אחד לא יחווה את הדקות הניצחיות שחוויתי הבוקר.
לגמרה לגמרה למדתי את הלקח שלי.
שבוע טוב לכולם !

שיהיה לך בהצלחה איתה