צריכה עצה
נשלח: 06 פברואר 2009 19:34
היי,
אני במבוי סתום בנוגע לתוכים שלי.
יש לי זוג קוקטיילים מוחתמים . הם ממש הילדים שלי, אני מגדלת אותם כבר 6 שנים, והם מאריכים ימים בגלל הטיפול הטוב שאני מעניקה להם., ומטפלת בהם במסירות רבה, בלי לחסוך במאום.
חשוב לי לציין שאלו תוכים שהכלוב שלהם תמיד פתוח והם מסתובבים בתוך ומחוץ לכלוב כרצונם.
לכאורה הכל תקין, אבל זוג התוכים הנחמד הזה מאוד מגביל אותי בחיי היוםיום.
אני גרה לבד, ורוב היום נמצאת בעבודה.
כשאני חוזרת בשעה 17:00, אני משתדלת לחזור ישר הביתה כי הם גם ככה רוב היום לבד לגמרי- והם הולכים לישון בחמש וחצי בערב.
אני מתקשה לצאת לנופש או לחו"ל, כי אני לא רוצה להשאיר אותם לבד.
בקיצור, זה כמו לגדל ילדים אבל בלי עזרה של הסבא והסבתא. וזה קשה.
חשוב לי לציין שאימצתי את התוכים האלה, לאחר שאחי הפסיק לטפל בהם כמו שצריך- לא ראיתי הרבה ברירות.
אני מעוניינת למסור אותם עם כל הקושי, כי אני באמת אוהבת אותם ודואגת להם.
אבל אני קצת חוששת שרמת חייהם תרד, שלא יכסו אותם, שלא יחליפו להם אוכל ומים, שלא יקנו להם חטיפים ...
הם רגילים לחיים טובים.. זה לא תוכים שיכולים להיות סגורים בכלוב, הם קלסטרופובים.
הם מקבלים מדי יום צ'ופר- ספגטי/ ביצה/ חסה או גבנ"צ, ואפילו נהנים ממים מנרליים..
אני מכירה בדיוק מה הם אוהבים ומה לא...
תנסו לעזור לי בזה.... איך אני מתגברת על זה ומי ירצה תוכים שמסתובבים בבית וצריך לנקות אחריהם.
זה ממש טיפול וצריך לאהוב את זה לפחות ברמה שאני אוהבת אותם.
קשה לי להיות מוגבלת ככה ולא לחיות כפי שאני רוצה, אני אפילו מתביישת לשתף בזה אנשים, שלא יחשבו שהשתגעתי.... אבל אני פשוט מרחמת עליהם.
ועוד דבר, אני גם חוששת שאם לאחד מהם יקרה משהו, אז איך ישאר השני לבד לגמרי?
תודה
אני במבוי סתום בנוגע לתוכים שלי.
יש לי זוג קוקטיילים מוחתמים . הם ממש הילדים שלי, אני מגדלת אותם כבר 6 שנים, והם מאריכים ימים בגלל הטיפול הטוב שאני מעניקה להם., ומטפלת בהם במסירות רבה, בלי לחסוך במאום.
חשוב לי לציין שאלו תוכים שהכלוב שלהם תמיד פתוח והם מסתובבים בתוך ומחוץ לכלוב כרצונם.
לכאורה הכל תקין, אבל זוג התוכים הנחמד הזה מאוד מגביל אותי בחיי היוםיום.
אני גרה לבד, ורוב היום נמצאת בעבודה.
כשאני חוזרת בשעה 17:00, אני משתדלת לחזור ישר הביתה כי הם גם ככה רוב היום לבד לגמרי- והם הולכים לישון בחמש וחצי בערב.
אני מתקשה לצאת לנופש או לחו"ל, כי אני לא רוצה להשאיר אותם לבד.
בקיצור, זה כמו לגדל ילדים אבל בלי עזרה של הסבא והסבתא. וזה קשה.
חשוב לי לציין שאימצתי את התוכים האלה, לאחר שאחי הפסיק לטפל בהם כמו שצריך- לא ראיתי הרבה ברירות.
אני מעוניינת למסור אותם עם כל הקושי, כי אני באמת אוהבת אותם ודואגת להם.
אבל אני קצת חוששת שרמת חייהם תרד, שלא יכסו אותם, שלא יחליפו להם אוכל ומים, שלא יקנו להם חטיפים ...
הם רגילים לחיים טובים.. זה לא תוכים שיכולים להיות סגורים בכלוב, הם קלסטרופובים.
הם מקבלים מדי יום צ'ופר- ספגטי/ ביצה/ חסה או גבנ"צ, ואפילו נהנים ממים מנרליים..
אני מכירה בדיוק מה הם אוהבים ומה לא...
תנסו לעזור לי בזה.... איך אני מתגברת על זה ומי ירצה תוכים שמסתובבים בבית וצריך לנקות אחריהם.
זה ממש טיפול וצריך לאהוב את זה לפחות ברמה שאני אוהבת אותם.
קשה לי להיות מוגבלת ככה ולא לחיות כפי שאני רוצה, אני אפילו מתביישת לשתף בזה אנשים, שלא יחשבו שהשתגעתי.... אבל אני פשוט מרחמת עליהם.
ועוד דבר, אני גם חוששת שאם לאחד מהם יקרה משהו, אז איך ישאר השני לבד לגמרי?
תודה
.