לקחתה על הידיים והתפשרה בקושי רב, על ליטוף קצר וגם זה היה בחזקת "כבדהו וחשדהו".
עם הזמן איפשרה ניקה להתקרב אליה, ללטפה ולנשקה, אבל...עדיין לא עלתה על ידי אלא להיפך, נאחזה
במוטות הכלוב כאילו חייה תלויים בהם.
בכל פעם שמישהו מבני הבית ביקש לקחתה מהכלוב, היא הידקה אחיזתה במוטות הכלוב
או ברחה לצידו השני של הכלוב.
והיום, בצעדים מהוססים משהו, ירדה ממרומי כלובה, באה לקראתי וטיפסה עלי, ללא כל פניה שלי אליה.
איזו התרגשות.
וזו ניקה שלי הלבושה לבן לכבוד החג.






