המשך , פרק שני לתעלולנית
בדרך כלל אני נותנת לה לצאת מהכלוב די מוקדם בבורק, בעצם לפני הצהריים.אחרי כמה שאגות לניקוי הגרון היא נעשת שקטה, ועסוקה .
בודקת האם מילאתי לה אוכל חדש בכלי, מים טריים בכלי השני, ולא מיד יוצאת החוצא.יש לה את כל הזמן שבעולם.
אף אחד לא יגיד לה מה לעשות ומתי.כך היא חושבת
אני יכולה לצאת מהבית, לעבוד בכלובים, היא נשארת על הלכלוב, אם היא כבר יצא החוצה, או על הסטנד.יכולה לעשות קניות, ללכת להתעמלות היא נשארת למעלה או חוזרת לקחת אוכל, ושומרת עם הכלבה ביחד על הבית. כשאין אף אחד בבית היא לא עוזבת את מרום קמתה.כנראה מה שבטוח, בטוח.
ברור שכדי להנעים את שהותה בבית משאירה לה, את ערוץ הופ, וגם מזגן. כך זה שמישהי מיוחסת כמוה.
אחרי הצהריים אני כבר יושבת בסלון, עזבתי סוף-סוף את המחשב, ואת כיסא המנהלים החלפתי בספה,, ומתחילה לאכול צהריים-ערב ביחד.
פתאום אני מרגישה שמיהו טועם לי את הבוהן, לא ממש אבל יש איזה גירודים.ברור שזאת הגברת, שבשקט שקט ירדה מהכלוב, כמו כבאית והגיע אלי מתחת לשולחן.
אני מציצה עליה, ואמרת לה, לא זאזו, לכי הבייתה, לכי עלי בחזרה לכלוב, עלי לכלוב. והנה הממזרה הקטנה צועדת בגאון ועולה לכלוב בחזרה
.
אחרי זה עשתה את התרגיל עוד כמה פעמים, ואני אפילו לא הייתי צריכה לקום, ולמשוך אותה עם אגוז שתעלה למקום שלה.
ברגע ששלחתי אותה הבייתה היא עלתה מיד לכלוב. ברור ששיבחתי אותה מאוד, טובה, נהדרת יופי.ודווקא לא קיבלה שום צ'פר.היא כבר למדה את השיעור.גם כשהיא בחצי הדרך לרדת לספה ואני לא מסכימה היא חוזרת ועולה לכלוב.
אני ממש גאה בה וגם בעצמי שהגענו להבנה כזאת
, והיא בסך הכל בת 14 חודש.
אכלנו ביחד הרבה אגוזים, אבל זה עזר.
( לא לכיס שלי)
, את אהבתה אלי באמת שומעים 
