ג'אקו רועש במיוחד

[קובי חי]

שלום רב לכולם ולכולן

ברשותי ג'אקו בן 3.5 שנים בשם נפטון. הוא מתוק אמיתי, אוהב לשחק ומתנהג מאד יפה בדרך כלל. הוא מפתיע אותנו כל פעם עם איזו מילה חדשה או התנהגות חדשה ומצחיקה ובאופן כללי הוא בחור אינטליגנטי למדיי.

הבעיה העיקרית היא נושא הצעקות, הקריאות והרעש.

אנסה לפרט ואשמח לקבל את עזרת הגולשים והגולשות בפורום :

1. הצעקות מתחילות מספר שניות לאחר שאנחנו יוצאים מהחדר ונמשכות שעות ארוכות ללא הפסקה.
2. אין נקודה מסויימת שבה הוא מתעייף ומפסיק לצעוק (בדקנו את זה, הוא פשוט יושב בכלוב שלו וצורח במשך שעות עד שמישהו נכנס לחדר)
3. אני לא זוכר מתי התחילה ההתנהגות הזו אצלו אבל מדובר בגיל מאד צעיר ולא זכור לי שהיא נפסקה באיזה שהוא שלב מאיזו שהיא סיבה.
4. הוא מפסיק לצעוק כשיש מישהו בחדר (למרות שבדרך כלל אם הוא שומע רעש, קולות או מוזיקה מהטלוויזיה זה מעודד אותו להתחיל לצרוח שוב).
5. בדרך כלל ובלית ברירה מכסים אותו. הבעיה שגם כשהוא מכוסה הוא צועק פרק זמן ארוך מאד עד שהוא שותק.
6. אנחנו גרים בבית פרטי כך שאין בעיות עם השכנים, אבל בכ"ז מדובר בפגיעה באיכות החיים ואנחנו כן רוצים לחיות ביחד איתו בהרמוניה


אשמח לעצות, הנחיות וכו'
תודה רבה ושבוע נהדר !!

[eli_lea]

אהלן קובי,
האם הוא צועק גם כשאינכם בבית? ניסיתם לבדוק לאחר היציאה מהבית לאחר כמה זמן הרעש פוסק?
בעיית רעש היא ברוב המקרים בעייה שמתפתחת כתוצאה מהרגלים מסויימים אצל התוכי. אנו כמגדלים עושים פעולות שמעודדות
את התוכי גם מבלי שנשים לב או שנתכוון אליהן. מאחר וההיכרות ביננו הינה היכרות אישית אני יודע שהמודעות שלך לנושא גבוהה.
בכל זאת נעשות פעולות שהתוכי מפרש אותן בצורה שהוא רואה לנכון.
תוכי לומד מהר מאוד כיצד לקבל יחס, כיצד לקבל תשומת לב וכיצד להעביר לנו כמגדלים את חוסר שביעות רצונו מכך שאו עוזבים אותו.
בטבע הוא היה פורס כנף ומצטרף ללהקה או לבן/בת הזוג. בשבי הוא נעזב מבלי יכולת להצטרף וזה בהחלט מתסכל.

הדבר שממומלץ לעשות זה לא להתייחס ולא להישבר. אתה אומר שהצעקות נמשכות לאורך זמן ואני מאמין לך. יכול להיוצר מצב למשל שלא התיחסתם לתוכי כשהוא צעק וצעק וצעק אבל אז מן הסתם הייתם צריכים להיכנס לחדר. ואז התוכי חשב "הנה זה עובד" הם מצאו אותי. "היי אני כאן". בפעם הבאה התוכי יצעק מעט חזק יותר כי אולי אתם לא שומעים אותון ואתם רחוקים מידי...וכך הלאה.

אם אתה נכנס לחדר לפני שהתוכי הפסיק לצעוק תצטרך להתעלם ממנו לחלוטין כשאתה בחדר. לא לדבר אליו, לא להביט בו, כאילו הוא איננו. רק לאחר 5 דקות בהן הוא שקט אפשר לפנות אליו. כך הוא לא יקשר או יחבר את הצעקות לכך שחזרת לחדר.
חשוב שכשהתוכי שקט כן להגיע אליו ולא להגיד "סוף סוף הוא בשקט בואו לא נפריע לו שלא יתחיל". התוכי צריך לדעת שכשהו שקט הוא כן מקבל יחס. להבדיל מכאשר הוא רועש.

עוד דבר, להחזיק מספר צעצועים. להכין אפילו מספר אביזרים שיכולים לגרום לתוכי לתעסוקה.
להכניס צעצוע, להמתין ולראות שהתוכי מתחבר, מתחיל לשחק, לכרסם וזה הזמן להוציא את הצעצוע ולשים צעצוע אחר. לתת לתוכי לשחק עם החדש להתלהב ואז להוציא ולהכניס אחר וכן הלאה. השארת לתוכי "טעם טוב" מהצעצוע הקודם, יצאת מהבית, תחזיר לו את הצעצוע הראשון שהוא התחיל לכרסם והתחבר אליו.. צעצועים, גירויים, חומרים לכירסום וכו' יכולים לספק לתוכי תעסוקה.

יצאת מהבית וחזרתם הבייתה. לא לגשת לתוכי ישירות. בדרך כלל כשנכנסים הבייתה ניגשים לתוכי בשימחה. "שלום, מה קורה...ליטופים התלהבות וכו'. לא ניגשים לתוכי מאחר והתוכי צריך לקבל בשיוויון נפש את העובדה שאנו הולכים וחוזרים. לא קרה נס שחזרנו הבייתה, לא הלכנו לאיבוד וכשנפגשנו שוב אנו עושים חגיגה.
תוכים מתקשרים בטבע ע"י קריאות שונות. הקריאות עוזרות לתוכים לתקשר ולהעביר מידע בין היתר על מיקומם. כאשר בן/בת זוגו של התוכי או להקתו יוצאים מטווח הראיה או מקשר עין התוכי יתקשר בקריאות רמות (בדיוק כמו כשאתם יוצאים מהחדר) הקריאות אמורות להודיע אחד לשני מצד אחד היכן הם ממוקמים ומצד שני להסיר דאגה ולהודיע לתוכי השני "אני חי, עדיין לא נטרפתי".
תוכים שלא מוצאים אחד את השני לפרק זמן מסויים ונפגשים יתנהגו בדיוק כמונו כשאנו חוזרים הבייתה לחיית המחמד האהובה עלינו.

לסיכום,
תעסוקה, חוסר יחס כאשר ההתנהגות לא מוצאת חן בעיננו, מתן יחס כאשר התוכי שקט ומנהג כשורה ו הרבה הרבה סבלנות.

בהצלחה.

[ערן עזרן]

קובי כתבת שהתוכי צועק ברגע שאתם עוזבים את החדר
למה התוכי לא בסלון ?....ככה הוא יראה יותר אנשים ולא ישעמם לו
וכמו שאלי אמר חשוב שיהיה לו צעצועים שהוא יוכל לפרק אותם זה חלק מהכייף שלהם

[קובי חי]

בוקר טוב לכולם אנסה לענות בצורה מסודרת

1. התוכי נמצא בסלון. בנקודה הכי מרכזית בבית. אבל כשהולכים לחדר השינה, למטבח, לחדר העבודה, למרפסת או לכל מקום שהוא לא הסלון הוא מתחיל לצעוק ולצרוח. מה לעשות אי אפשר להיות כל הזמן בסלון

2. אלי - חלק גדול מההמלצות שלך יישמנו בפועל אני אנסה לפרט קצת יותר את ההתנהגות והתגובות וננסה לפתור את זה ביחד:

כשהוא צועק אנחנו משתדלים להמנע מלהכנס לסלון אבל מה לעשות - צריך להגיע לשם לפעמים, ואז בכוונה ובצורה מאד ברורה ומודגשת לא מתייחסים ולא מסתכלים עליו. נמצאים עם הגב אליו וכו'. בכ"ז זה לא עוזר - כשנכנסים לסלון הוא מפסיק לצעוק. כלומר מבחינתו הכניסה לסלון השיגה את מה שהוא רצה. ממשיכים להתעלם ויוצאים מהסלון - הצריחות חוזרות. אני לא בטוח שהוא ממש שם לב שאנחנו מתעלמים ממנו - אולי הוא לא קרא את הספר? ))

אני מוצא את עצמי ימים שלמים מחכה שהוא ישתוק אפילו לכמה דקות כדי שאני אוכל להכניס שם איזה חיזוק חיובי כלשהו אבל זה לא קורה. הבעיה היא שבאיזה שהוא שלב בין הצעקות והקריאות נגמר לו האוכל ואני חייב לגשת לכלוב ולתת לו אוכל טרי. וקורה דבר עוד יותר גרוע. הוא מבין שאחרי שהוא צעק במשך 5 שעות נגיד, נכנסו ונתנו לו אוכל. אז בפעם הבאה הוא יצעק 6 שעות. אז מה לעשות? אני לא יכול להרעיב אותו.

צעצועים אנחנו מחליפים לו כל הזמן. אני אנסה את הגישה שלך. אוציא את כל הצעצועים מהכלוב, אשאיר לו אחד. אתן לו להתחיל להתעסק איתו ואז אחליף לו. זו אופציה שעדיין לא ניסינו.

אגב אנחנו לא ניגשים לתוכי ישירות. נכנסים הביתה, מסתדרים, מתארגנים, עוברים לידו ואומרים שלום. אני עובד גם מהבית אז ברוב המקרים כשאני חוזר הביתה יש לי עוד איזה חצי שעה עבודה על המחשב לפני שאני יכול להתפנות. מה שקורה שברגע שאני נכנס הביתה הוא מתחיל כבר לצרוח ואז אי אפשר יותר לגשת אליו (שוב, חיזוק חיובי לצריחות).

הנקודה היא שמדובר בימים שלמים של צריחות ללא הפסקה. הוא פשוט לא מאפשר לנו לגשת אליו כדי לתת לו חיזוק חיובי על זה שהוא שותק.

הוא לא צועק כשאנחנו לא בבית (דיי קל לשמוע את זה כשאתה גר בבית קרקע ואפשר לעמוד מחוץ לחלון ולהקשיב. הצעקות מתחילות כשהוא יודע שנמצא מישהו בבית ולא נמצא לידו) עכשיו השעה 7:30 והוא כבר התחיל לצרוח. זה ממש מטריד אותי - מה נעשה כשיהיו לנו ילדים?

[eli_lea]

האם הוא שקט יותר מחוץ לכלוב? אתה רואה שינוי בהתנהגות כשהוא מחוץ הכלוב או סגור בתוכו?
האם הצעקות שלו מלוות בתנועות גוף? למשל כאילו הוא מתכונן לעוף וזז מצד לצד?

אני יודע שיש לך ניסיון רב, אני גם בטוח שאתה מיישם את הדברים עליהם דיברתי מאחר ורכשת את התוכי ממני קיבלת הדרכה ואנחנו בקשר.
בכל זאת לטובת כלל הקוראים אני מציין עובדות שיכולות לעזור לאחרים.
ישנם קולות וצעקות טבעייים בדרך כלל בבוקר ולפנות ערב. אלו קולות שהתוכי משמיע והם טבעיים לחלוטין. אנחנו מדברים על
צרחות או קולות שלא נפסקים לאןרך זצן רב ומעידים על רצון להעביר מסר או לקבל משהו.

לדעתי מעבר למה שאתה עושה (התעלמות מוחלטת כשהוא צורח ) תנסה לבחון האם הוא פחות רועש או יותר רועש מחוץ לכלוב. יתכן שבזמנים שונים של היום כדאי לשחרר אותו/ לסגור אותו.
בנוסף תשים דגש על משחקים שונים שיעניינו את התוכי ויעסיקו אותו.

האם יתכן שהיחס הכללי שהיה ניתן לתוכי ירד בתקופה האחרונה?

[קובי חי]

היי אלי!

כל שאלה שתשאל וכל דבר שתאמר אפילו אם הם המובנים ביותר מאליהם יתקבלו בברכה. לפעמים פתאום קופץ משהו שלא חשבתי עליו או שלא ידענו אותו.

1. לא הייתה ירידה ביחס שלי אל התוכי. הוא לא מאפשר כל כך להתייחס אליו מכיוון שעם כל הצעקות וההתעלמויות לא נשאר הרבה. המון פעמים אני מוצא את עצמי יושב בחדר העבודה ואומר "ואו בא לי לשחק איתו, רק שישתוק כבר כדי שאוכל להגיע לחדר ולתת לו תשומת לב" אבל הוא לא מפסיק לצרוח ולצעוק - וברור לי שאם אני אצא באמצע כל הצעקות האלה ואשחק איתו זה יעשה את האפקט ההפוך.

2. ברמת הזמן שנותר - אני משתדל להקדיש לו כמה שאפשר. אני נמצא בנוכחותו (בין אם בסלון ובין אם להזיז את הכלוב שלו לחדר העבודה). אני מקדיש לו כל ערב זמן משחקים לפני השינה (שמים לו צעצועים על השולחן קפה בסלון ועושים זמן משפחה). ומשתדל לאורך היום לקחת אותו איתי (למשל למטבח כשאני מביא לו אוכל אז הוא "עוזר").

3. באשר לתנועות גוף ולצעקות צריך לעשות אבחנה:
יש כמובן את הקריאות של הבוקר ושל הערב שמבחינתי הן דבר לגיטימי - זו התנהגות של תוכים בטבע.
יש קריאות של חיפוש שבהן הוא מטפס על צידי הכלוב (בצד שקרוב ביותר לחדר שבו אנו נמצאים באותו רגע)
יש מצבים שבהם הוא פשוט יושב על אחד הענפים, על רגל אחת, וצועק בלי סוף.
כשאנחנו בסלון הוא באמת עושה תנועות גוף - זז מצד לצד ונראה כאילו הוא מתכונן לעוף.

[ערן עזרן]

קובי
יכול להיות שכואב לו איזה איזור בגוף
שהוא מתעסק איתו בזמן הצעקות ?
או פצע?
שאתה לא רואה והנוצות מסתירות .

[eli_lea]

אני חוזר שוב לשאלה האם אתה רואה הבדלים בין זה שהוא נמצא מחוץ לכלוב או בתוכו? האם יש לו אפשרות לצאת ולהיכנס לכלוב כרצונו או שיש לו הגבלה?

ישנן שיטות להעסיק את התוכי מבלי לתת לו יחס ישיר. אני אתן לך דוגמא ממצב שאתה הבאת. התוכי צועק ואתה צריך לתת לו לאכול. הוא יכול לפרש את ההגעה אליו ומן מזון ליחס או לכך שהוא הצליח לגרום לך להתיחס אליו.
אתה יכול לגשת לכלוב ללא קשר עין עם התוכי, ללא מבט ואפילו אם אפשר לעמוד על הצד ולא מולו.
יתכן מאוד שבשלב זה הוא יהיה עסוק בך ובמעשיך ויפסיק לצעוק. מכאן אתה יכול להמשיך (עדיין מבלי ליצור עימו קשר עין או דיבור) להכניס את היד לכלוב ולמקם את הצעצוע התלוי במקום שונה. עכשיו כבר התוכי עובר מספר שלבים ש"מוחקים" לו את הקשר בין הקריאות והצרחות להגעתך. עכשיו תעזוב את הצעצוע שתלית והמשך לעמוד ליד הכלוב. עדיין ללא קשר עיין או דיבור. בשלב זה תהיה עירני לתגובות של התוכי. יתכן שיגיע אליך במטרה שתוציאו. נסה לא להביא אותו למצב שהוא יצעק . תהיה תמיד צעד אחד לפניו. אתה יכול ללחוש לו "כל הכבוד" ממש לחישות שקטות ומרגיעות ולאחר מכן להוציאו.

מעבר לזה תעסוקה רבה, ככל שהתוכי פיקח יותר הוא ירגיש משועמם מהר יותר, לכן צריך לחשוב כיצד לספק לו מספיק גירויים שיעסיקו אותו.
אתה יכול להשתמש בגלילי קרטון:
http://www.tukinfo.com/parrtos-articles ... D7%98.html

אתה יכול להכין לו שרשרת מאבני גיר או סבידה:
http://www.tukinfo.com/parrtos-articles ... D7%94.html

ענפי עצים בטוחים:
ענף עץ זית עם העלים לאחר שטיפה (ללא פרי) כנ"ל לגבי עץ אקליפטוס או עצי הדר כגון קלמנטינה, תפוז, לימון וכו'.
כל אלה יכולים לספק תעסוקה רבה.

[קובי חי]

היי אלי וכולם


ערן - הוא לא פצוע תודה על הדאגה. אני בודק אותו היטב. למזלי אין לו יותר מדיי בעיה עם זה שנוגעים בו והרגלתי אותו מגיל מאד צעיר שכל הזמן "ממזמזים" אותו ונוגעים בו בכל הגוף אז זה לא בעייתי לבדוק אם הוא פצוע או פגוע איפשהו. הנקודה שאם זה היה פצע אז זה חתיכת פצע של כמה שנים כי הוא צועק ממש מגיל צעיר.


אלי לשאלתך אנסה לענות בצורה מסודרת
1. הוא בדרך כלל בכלוב והכלוב סגור. אני מוציא אותו כשאנחנו בסלון. אבל כשהוא משתעמם או מתחיל לעשות נזקים אני מחזיר אותו לכלוב.
2. אין ככ קשר בין המצאותו בפנים או מחוץ לכלוב מבחינת צעקות. האמת שנראה לי שהוא מעדיף להיות בפנים.
3. הוא צועק כשאנחנו לא איתו בחדר. עם או בלי קשר עין (ממש לא שם לב שאנחנו לא מסתכלים עליו או עם הגב אליו. הוא פשוט מפסיק לצעוק).
4. גם כשהוא עם צעצועים או אוכל או חטיף הוא צועק תוך כדי לעיסה (זה כישרון מדהים לדעתי)

אני אתן דוגמה: אני מוציא אותו מהכלוב ושם אותו על הכתף. מדבר איתו והכל. אחרי איזה 20 דק חצי שעה משעמם לו והוא מתחיל להציק (מעיף לי את המשקפיים, נושך את האוזן וכו'). אז אני שם אותו על המתקן לידי. הוא לא סובל להיות על המתקן ואחרי כמה דקות מתחיל לעוף בחדר ולצרוח. אני מחזיר אותו לכלוב. הוא הולך לאכול. שותה, נראה מאושר באופן כללי.
כל עוד אני בחדר הכל בסדר. בשניה שאני מחוץ לחדר הוא צורח שוב פעם.

אני מנסה לכוון לאיפשהו. מה שהוא רוצה זה להיות בתוך הכלוב. ושאנחנו נהיה בטווח ראיה שלו.
את זה צריך לשנות מכיוון שזה פשוט בלתי נסבל. מה לעשות שאנחנו לא יכולים לנהל את כל סדר היום שלנו סביב הסלון?

*עריכה ותוספת - כשהוא עף בעצמו הוא בדרך כלל עף לכלוב שלו*

[eli_lea]

חלק ניכר מההרגלים של התוכי הם הרגלים נרכשים. תוכים לומדים מהר מאוד לקשר בין דברים שונים שאנו
מבצעים עוד לפני שנשים לב לכך אם בכלל. אני למשל לא אתפלא שהתוכי מציק לך כדי לחזור לכלוב.
הבעייה שלנו כמגדלים שאנו נוטים לשכוח במהרה דברים שהתוכי זוכר היטב. התייחסות במקרים מסויימים שגרמו לתוכי לקשר בין
צעקות למשל לבואנו או לכך שנתנו לו יחס, דיברנו אליו שאלנו מה קרה וכו'.
לתוכים יש התנהגות שטבועה בהם, כמו למשל הקריאות בבוקר או בערב, זה משהו שאי אפשר לשנות. אבל התנהגות נרכשת
ניתנת לשינוי, אלו הצרחות המונוטוניות שחוזרות על עצמם שוב ושוב.
כדי לתקן התנהגות צריך להבין מאיפה היא מגיעה וממה היא נובעת. במקרה שלך אתה הגעת למסקנה שהתוכי רוצה להיות
בכלוב ולהיות איתכם בקשר עין. בוא נגיד שאם אנחנו נותנים לו את שני הדברים התוכי יהיה שקט ורגוע.
כדי לתקן את המצב אנחנו צריכים לעשות את השינוי באופן הדרגתי . כמו שכתבת התוכי אפילו לא מאפשר להגיע למצב שבו
הוא שקט כדי לגשת ולשבח אותו על כך. לכן אני חושב שהפיתרון הטוב ביותר הוא להתחיל ממצב שבו קודם כל מאפשרים
לתוכי להגיע למצב רגוע.
לנסות להגיע לסידור שהתוכי יהיה בכלוב אך בקשר עין איתכם.
למשל העברת הכלוב למקום כזה בו אפשר לראותכם כשאתם אינכם בחדר האורחים בו הכלוב היום מוצב.
האם במצב כזה התוכי יהיה רגוע ושקט? זו השאלה הנשאלת . אם כן מכאן אפשר רק להתקדם.
הצבת הכלוב בשלב מאוחר יותר בצורה שהתוכי לא רואה אתכם ב 100% מהזמן אך במקביל ליצור בכלוב תחלופה
וגירויים שונים ומיוחדים שיגרמו לו לתעסוקה. המטרה היא להתחיל ולהקנות לתוכי הרגלים ממצב שבו הוא רגוע ואין לו סיבה לצעוק.